תכולת רטיבות במצע הריצוף — מה מתיר ת״י 1555 חלק 3
מתחת לאריחים יש מצע, ובו עלולים להישאר מים מהבנייה. התקן קובע כמה מותר שיישאר שם, ומעל הסף הזה הרטיבות הכלואה מתחילה לעלות בקירות — ראשית כהתקלפות צבע וכתמים, ורק אחר כך כנזק.
הריצוף שאתם דורכים עליו אינו מונח על הבטון. בינו לבין התקרה הקונסטרוקטיבית יש שכבת מצע, ובשכבה הזו נעשה שימוש במים — בעבודה עצמה, בשטיפות ובגשם שנכנס לדירה לפני שנסגרה. כשהאריחים מונחים, המצע נסגר. מה שנשאר בו לח נשאר שם, ולזה קוראים רטיבות כלואה. התקן הישראלי אינו דורש מצע יבש לחלוטין, אבל הוא כן קובע מהי הכמות שמעליה כבר מדובר בליקוי.
מה קובע ת״י 1555 חלק 3
הדרישה מופיעה בת״י 1555 חלק 3 מנובמבר 2025, בסעיף 2.1.4.3, והיא מתייחסת לתכולת הרטיבות של התשתית אחרי סיום הנחת האריחים. כלומר לא למצב בזמן העבודה אלא למצב שבו הדירה נמסרת. הסף אינו אחיד, והוא נגזר מסוג המצע:
| סוג המצע | תכולת הרטיבות המותרת | למה דווקא כך |
|---|---|---|
| מצע חול | עד 6% | המצע המסורתי. הסף הגבוה מבין השלושה, משום שחול מנקז ומתייבש מהר יחסית. |
| מצע סומסום, או אגרגאטים ממוחזרים מהסוגים 1 ו-2 | עד 3% | הסף מחצית מזה של החול. זהו המצע השכיח בדירות חדשות היום, ולכן גם הסף שרלוונטי לרוב הבדיקות. |
| מצע אגרגאטים קלים | עד 26% רטיבות כלואה | אגרגאט קל סופג מים לתוך הנקבוביות שלו, ולכן התקן מתייחס אליו בנפרד ובסף גבוה בהרבה. |
שתי נקודות שקל לפספס. הראשונה: המדידה היא משקלית, כלומר משקל המים ביחס למשקל המצע היבש, ולא אחוז שמכשיר שטח מראה על המסך. השנייה: ההבדל בין 6% ל-3% אינו ניואנס אלא פי שניים, והוא נקבע לפי סוג המצע — ולכן סיווג המצע הוא חלק מהבדיקה ולא פרט טכני.
למה רטיבות כלואה נגמרת בקיר ולא ברצפה
מים במצע אינם נשארים במקומם. המצע נקבובי, ובנקבוביות דקות מים נעים כלפי מעלה בניגוד לכוח הכובד — התופעה שנקראת עלייה קפילרית. ככל שהנקבובית דקה יותר, כך המים עולים בה גבוה יותר. מכאן שהרטיבות שנכלאה מתחת לאריחים מוצאת את דרכה אל תחתית הקירות, שם היא עולה בטיח ובבלוקים.
הסימנים מופיעים לפי סדר קבוע, והם מטעים בדיוק משום שהם נראים שטחיים:
- התקלפות צבע ברצועה בתחתית הקיר — הצבע מאבד אחיזה מפני שהלחות דוחפת מאחוריו.
- כתמים וגוון שונה לאורך קו אופקי מעל הריצוף, לרוב עד גובה של עשרות סנטימטרים.
- טיח תפל ומתפורר — בהקשה נשמע צליל חלול, והטיח נושר בלחיצה.
- מלחים לבנים שבוקעים מהטיח. המים נושאים איתם מלחים מהמצע, מתאדים ומשאירים אותם מאחור.
- מראה לא אסתטי שחוזר אחרי כל צביעה, משום שהמקור לא טופל.
כאן נמצאת הטעות היקרה. הדייר רואה קילוף צבע, מזמין צבעי, והצבעי מסייד. כעבור חודשים הכתם חוזר באותו מקום בדיוק, מפני שמה שהזין אותו נמצא מתחת לריצוף ולא על הקיר. תיקון הגמר בלי לטפל במקור הוא הוצאה שתחזור על עצמה.
שלב ראשון: אינדיקציה במד לחות
הבדיקה בשטח מתחילה במד לחות, המוכר גם כפרוטימטר. המכשיר נצמד לתחתית הקיר ולריצוף וסורק נקודות לאורכם, בלי להרוס דבר. מה שהוא נותן הוא מפה: היכן הקריאה עולה, לאיזה גובה היא מגיעה, והאם היא ממשיכה לאורך הקיר או דועכת. כך מתוחם האזור החשוד ומתקבל כיוון למקור.
מהאינדיקציה בשטח אל תוצאת המעבדה
מד הלחות מצביע על האזור החשוד, ובדיקת המעבדה נותנת את המספר שאפשר להעמיד מול התקן.
בדיקהמדידת לחות בתחתית הקיר במד לחות
מד לחות (פרוטימטר) בתחתית הקיר, בדיוק מעל קו הריצוף. הקריאה כאן היא אינדיקציה בלבד ולא מספר שניתן להשוות לתקן - היא מצביעה על האזור החשוד ועל הצורך בדגימה ובבדיקת מעבדה.
תקן:ת״י 1555 חלק 3 - תכולת רטיבות במצע
בדיקהתוצאת מעבדה לתכולת רטיבות במצע הריצוף
תוצאת מעבדה משתי דגימות באותה דירה. במצע סומסום התקן מתיר עד 3%: הדגימה במטבח הראתה 3.91% וסומנה כלא מתאימה, והדגימה במרחב המוגן הראתה 1.43% וסומנה כמתאימה. פרטי הלקוח והמעבדה הוסרו מהצילום.
תקן:ת״י 1555 חלק 3, סעיף 2.1.4.3
חשוב לדעת מה מד הלחות אינו עושה. הוא מודד הולכה או קיבול חשמלי בשכבה העליונה של החומר, והקריאה שלו מושפעת מסוג החומר, מהמלחים שבו ומהצפיפות שלו. לכן אי אפשר לקחת מספר שמופיע על המסך ולהשוות אותו לסף שבתקן. המכשיר עונה על השאלה איפה, לא על השאלה כמה.
שלב שני: דגימה ובדיקת מעבדה
התשובה לכמה מגיעה מהמעבדה. כשיש אינדיקציה לרטיבות, נוטלים דגימה מהמצע עצמו מתחת לאריח במקום החשוד, והדגימה נשלחת למעבדה שמודדת את תכולת הרטיבות המשקלית. המעבדה גם מסווגת את סוג המצע שהתקבל — חול, סומסום או אגרגאט — וזו קביעה מהותית, מפני שהיא זו שקובעת מול איזה סף נמדדת התוצאה.
בדיקה אחת לעולם אינה מספיקה. נוטלים לפחות שתי דגימות: אחת באזור החשוד ואחת באזור שנראה תקין, ושתיהן באותה דירה. דגימת הייחוס היא מה שהופך מספר לממצא, משום שהיא שוללת את הטענה שהמספר נובע משיטת המדידה או ממאפייני הבניין ולא מליקוי נקודתי.
מה אומרת התוצאה שבצילום
בתוצאה שלמעלה נבדקו שתי דגימות באותה דירה. שני המצעים סווגו חזותית כסומסום, ולכן שתיהן נמדדות מול אותו סף — 3%:
| מיקום הדגימה | תכולת רטיבות | מול התקן | מה זה אומר |
|---|---|---|---|
| מטבח, ליד הוויטרינה | 3.91% | לא מתאים | חריגה מהסף של 3% במצע סומסום. המשמעות אינה שהרצפה רטובה למראה, אלא שבמצע הכלוא מתחת לאריחים נשארו מים שימשיכו לנוע משם אל הקירות. |
| מרחב מוגן קומתי, ליד קיר משותף | 1.43% | מתאים | בתוך התחום המותר. הדגימה השנייה היא מה שהופך את הראשונה לממצא: אותו מבנה, אותו סוג מצע ואותה שיטת בדיקה — ולכן אי אפשר לתלות את ההפרש בשיטה. |
שימו לב לגודל ההפרש. 3.91% אינו מספר דרמטי למראה, והוא חורג מהמותר בפחות מאחוז שלם — אבל הוא עומד מול סף של 3%, כלומר חריגה של כשליש מעל המותר. בדיוק מהסיבה הזו הקביעה אינה יכולה להישען על התרשמות: ההבדל בין מצע תקין למצע חורג אינו נראה לעין, והוא נקבע במספר.
מה עושים עם הממצא
בדירה חדשה מקבלן, חריגה מתכולת הרטיבות המותרת היא אי-התאמה לתקן, ולכן ליקוי שניתן לדרוש את תיקונו במסגרת חוק המכר (דירות) ותקופות הבדק. הדוח ההנדסי, בצירוף תוצאת המעבדה, הוא המסמך שמעמיד את הדרישה — ולא תיאור של כתם.
הטיפול תלוי במקור. אם מדובר בשאריות מי בנייה שנכלאו, לעיתים די בייבוש מבוקר ובסבלנות עד שהמצע יתאזן. אם המים ממשיכים להגיע — מנזילה בצנרת, מכשל איטום במרפסת או מחדירה מהקרקע — ייבוש לבדו חסר טעם, והמצע יחזור להירטב. לכן איתור המקור קודם לכל החלטה על תיקון, ומדידה חוזרת אחרי הטיפול היא מה שמאשר שהוא עבד.
עוד על אותה משפחת ליקויים: רטיבות מעלייה קפילרית בהיקף הבית, מדריך ליקויי רטיבות וליקויי ריצוף.
שאלות נפוצות
כמה רטיבות מותר שתישאר במצע מתחת לריצוף?
ת״י 1555 חלק 3 מנובמבר 2025, בסעיף 2.1.4.3, קובע את הסף לפי סוג המצע ולמצב שאחרי סיום הנחת האריחים: עד 6% כשהתשתית עשויה חול, ועד 3% כשהיא עשויה אגרגאטים המכונים סומסום או אגרגאטים ממוחזרים מהסוגים 1 ו-2. כשהתשתית עשויה אגרגאטים קלים, תכולת הרטיבות הכלואה לא תהיה גדולה מ-26%. המדידה היא משקלית, כלומר משקל המים ביחס למשקל המצע היבש.
מה זו רטיבות כלואה?
מים שנשארו בשכבת המצע שמתחת לאריחים ברגע שהריצוף נסגר עליה. המקור יכול להיות מי העבודה עצמה, שטיפות, או גשם שנכנס לדירה לפני שנסגרה. מאותו רגע המצע אינו מתאוורר, הרטיבות אינה מתאדה כלפי מעלה, והיא נעה הצידה ומעלה אל תחתית הקירות. זו הסיבה שליקוי שמקורו ברצפה מתגלה דווקא בקיר.
למה הצבע מתקלף דווקא בתחתית הקיר?
מפני שמשם מגיעה הלחות. המים עולים מהמצע בנקבוביות הטיח והבלוקים בעלייה קפילרית, ודוחפים מאחורי שכבת הצבע עד שהיא מאבדת אחיזה. לכן הסימן מופיע כרצועה אופקית מעל הריצוף ולא ככתם אקראי, ולכן גם צביעה מחדש אינה פותרת אותו — היא מכסה אותו עד שהוא חוזר.
מד הלחות הראה אחוז גבוה — זה מספיק כדי לקבוע ליקוי?
לא. מד לחות, או פרוטימטר, מודד הולכה או קיבול חשמלי בשכבה העליונה של החומר, והקריאה שלו מושפעת מסוג החומר, מהמלחים שבו ומצפיפותו. הוא כלי מצוין לאיתור ולתיחום האזור החשוד, אבל המספר שעל המסך אינו תכולת רטיבות משקלית ואי אפשר להשוות אותו לסף שבתקן. הוא עונה על השאלה איפה, לא על השאלה כמה.
מתי מזמינים בדיקת מעבדה?
אחרי שהתקבלה אינדיקציה בשטח. סדר הפעולות הוא בדיקה חזותית, סריקה במד לחות לתיחום האזור, ורק אז נטילת דגימה מהמצע מתחת לאריח ושליחתה למעבדה. המעבדה מודדת את תכולת הרטיבות המשקלית ומסווגת את סוג המצע, ושני הנתונים יחד הם מה שמאפשר להשוות לתקן.
למה לוקחים יותר מדגימה אחת?
כדי שיהיה למה להשוות. דגימה אחת באזור החשוד ודגימה נוספת באזור שנראה תקין, שתיהן באותה דירה, מראות שההפרש נובע מליקוי נקודתי ולא משיטת המדידה או ממאפייני המבנה. בתוצאה שבמאמר זה בדיוק מה שקרה: 3.91% במטבח לעומת 1.43% במרחב המוגן, באותה דירה ובאותו סוג מצע.
למה חשוב לדעת אם המצע הוא חול או סומסום?
מפני שהסף שונה פי שניים. במצע חול התקן מתיר עד 6%, ובמצע סומסום או אגרגאטים ממוחזרים מהסוגים 1 ו-2 רק עד 3%. אותה תוצאה בדיוק יכולה להיות תקינה במצע אחד וחריגה במצע אחר, ולכן סיווג המצע הוא חלק מהותי מהבדיקה ולא פרט טכני. בדירות חדשות היום המצע השכיח הוא סומסום, כלומר הסף הנמוך.
מצאו חריגה בדירה חדשה — מי אחראי לתיקון?
חריגה מתכולת הרטיבות שהתקן מתיר היא אי-התאמה לתקן, ולכן ליקוי שניתן לדרוש את תיקונו מהקבלן במסגרת חוק המכר (דירות) ותקופות הבדק. הדרישה נשענת על הדוח ההנדסי בצירוף תוצאת המעבדה, ולא על תיאור של כתם — וככל שהיא מוגשת מוקדם יותר, כך קל יותר לקבל טיפול בשורש הבעיה ולא רק בגמר.
אפשר פשוט לייבש את המצע?
תלוי במקור. אם מדובר בשאריות מי בנייה שנכלאו מתחת לאריחים, ייבוש מבוקר אכן עשוי להספיק. אם המים ממשיכים להגיע — נזילה בצנרת, כשל איטום במרפסת או חדירה מהקרקע — המצע יחזור להירטב וייבוש לבדו חסר טעם. לכן מאתרים את המקור לפני שמחליטים על תיקון, ומודדים שוב אחרי הטיפול כדי לאמת שהוא עבד.
צבע שמתקלף בתחתית הקיר בדירה חדשה?
תכולת רטיבות במצע אינה נקבעת בהתרשמות. אינדיקציה במד לחות ואחריה דגימה ובדיקת מעבדה נותנות מספר שאפשר להעמיד מול התקן ולדרוש מהקבלן.
יגאל בנסקי
מומחה בדק בית מוסמך מטעם איגוד המהנדסים | רישיון משרד העבודה: 1641507
בעל ניסיון רב שנים באיתור ליקויי בנייה, הכנת חוות דעת מקצועיות וליווי לקוחות בהליכים מול קבלנים. מספק שירותי בדק בית מקצועיים בכל הארץ.