איטום הקרקע סביב הבית: השיפוע, מעברי הצנרת והרטיבות בתחתית הקירות
בבית פרטי, מעטפת האיטום לא נגמרת בקיר — היא נגמרת בקרקע שסביבו. משטח בלי שיפוע ופתח צנרת שלא נאטם מכניסים מים לקיר בכל שטיפת רצפה ובכל גשם, והתוצאה מופיעה בחצי המטר התחתון של הקירות מבפנים.
בבדיקות של בתים פרטיים אנחנו רואים את אותו ליקוי שוב ושוב: הבית עצמו בנוי היטב, אבל השטח שסביבו מנוקז אל הקיר במקום ממנו. הריצוף או הדשא מונחים במפלס אחיד עד לקו הקיר, המרזבים משחררים את מי הגג לרגלי המבנה, ופתחי הצנרת בתחתית הקיר נשארו פתוחים. שילוב שלושת הדברים האלה יוצר מצב פשוט אך הרסני: כל מים שמגיעים לסביבת הבית מוצאים דרך פנימה. הנזק אינו מופיע ביום המסירה — הוא מופיע בחורף הראשון או השני, בתחתית הקירות, בצורת נפיחויות ועובש.
למה הקרקע סביב הבית היא חלק ממערכת האיטום
קיר חיצוני נבנה כדי להתמודד עם גשם שנוחת עליו ומתנקז ממנו כלפי מטה. הוא אינו נבנה כדי לעמוד במים שעומדים במגע קבוע עם תחתיתו. הבלוק, הטיח והמלט הם חומרים נקבוביים: כשהם נוגעים במים עומדים, המים נעים בתוכם כלפי מעלה בפעולה נימית, בדיוק כמו בספוג. מכאן ההבדל המהותי — נזילה נקודתית יוצרת כתם, ואילו קרקע שאינה מנוקזת יוצרת הרטבה מתמשכת של כל היקף המבנה.
לכן פיתוח השטח סביב הבית אינו עבודת גינון שנעשית אחרי הבנייה, אלא רכיב במעטפת האיטום. שלושה תנאים חייבים להתקיים יחד, ודי בכך שאחד מהם חסר כדי שהמים ייכנסו:
- שיפוע שמרחיק את המים מהמבנה — כדי שהמים ינועו החוצה ולא יעמדו במגע עם הקיר.
- נקודת ניקוז שאוספת אותם — כדי שיהיה לאן להוליך את המים, ולא רק ממה להרחיק אותם.
- מעטפת רציפה בתחתית הקיר — כלומר כל פתח צנרת אטום, וללא נתיב פתוח אל חתך הקיר.
השיפוע הנדרש: לפחות מעלה אחת מהמבנה
ת״י 1555 חלק 3, העוסק בריצוף ובחיפוי בבנייה, קובע דרישות שיפוע וניקוז למשטחים. העיקרון בשטח פתוח סביב מבנה הוא חד־משמעי: המשטח חייב להיות משופע בשיפוע של מעלה אחת לפחות, ובכיוון שמוליך את המים אל הדשא, אל ערוגה או אל נקז מוסדר — ובשום מקרה לא אל הקיר.
מעלה אחת נשמעת מעט, ובעין אנושית היא כמעט בלתי נראית. זו בדיוק הסיבה שהליקוי הזה חומק מבדיקה שאינה מקצועית: משטח שנראה ישר לחלוטין יכול להיות משופע מעלה שלמה אל תוך הבית. פלס דיגיטלי מראה את זה בשניות, ובדיקת מים מראה את זה עוד יותר טוב.
מעלות מול אחוזים: איך קוראים את המדידה
פלס דיגיטלי מציג את התוצאה באחוזים, ולכן כדאי להכיר את ההמרה. אחוז אחד פירושו ירידה של ס״מ אחד לכל מטר אורך. מעלה אחת שווה לכ־1.75 אחוז, כלומר ירידה של כ־1.75 ס״מ לכל מטר. זהו הרף שמולו נמדד כל משטח בהיקף הבית.
ההמרה הזאת הופכת מספרים מופשטים לתמונה ברורה. משטח שמראה 0.26 אחוז יורד רבע ס״מ בלבד לכל מטר — פחות משישית מהנדרש, וזה כבר לא שיפוע אלא סטיית ביצוע. משטח שמראה אפס אחוז שטוח לחלוטין, ומים שמגיעים אליו פשוט נשארים במקומם.
כך נמדד השיפוע בפועל
שש מדידות שבוצעו בבדיקות של בתים פרטיים, בפלס דיגיטלי באורך שני מטרים. שתיים מהן מציגות את הקריאה על המסך: שיפוע של 0.26 אחוז ושיפוע אפס — שניהם רחוקים מאוד מהמעלה הנדרשת.
מדידות מהשטחמדידת שיפוע בחצר בניצב לקיר
הפלס מונח בניצב לקיר, בכיוון שבו המים אמורים לזרום. זו הדרך היחידה לדעת אם המשטח מרחיק מים או אוסף אותם — המדידה חוזרת בכל צלע של הבית, מפני שהשיפוע משתנה מצד לצד.
תקן:ת״י 1555 חלק 3 – שיפועים וניקוז
מדידות מהשטחפלס באורך שני מטרים על ריצוף האבן
אורך הפלס אינו פרט טכני שולי. פלס קצר מודד את סטיית האריח הבודד שמתחתיו, ואילו פלס באורך שני מטרים מודד את השיפוע האמיתי של המשטח — וזה מה שקובע לאן המים ילכו.
תקן:ת״י 1555 חלק 3 – שיפועים וניקוז
מדידות מהשטחתצוגה: שיפוע של 0.26 אחוז בלבד
0.26 אחוז — כשישית מהשיפוע הנדרש, שהוא כ־1.75 אחוז למעלה אחת. לעין המשטח נראה תקין לחלוטין, ובפועל המים כמעט אינם זזים ממנו. זו בדיוק הסיבה שהליקוי הזה מתגלה רק במדידה.
תקן:ת״י 1555 חלק 3 – שיפועים וניקוז
מדידות מהשטחתצוגה: שיפוע אפס
אפס אחוז: המשטח שטוח לגמרי. אין כיוון זרימה, ולכן כל מים שמגיעים אליו נשארים עליו — עד שהם מתאדים או נספגים בריצוף ובתחתית הקיר הסמוך.
תקן:ת״י 1555 חלק 3 – שיפועים וניקוז
מדידות מהשטחמשטח בטון שמנקז לכיוון הקיר
משטח הבטון בחצר נמדד בקטע שצמוד לקיר. סימני הרטיבות על המשטח מראים היכן המים נעצרים בפועל, והמדידה מאשרת את מה שהכתמים כבר מספרים.
תקן:ת״י 1555 חלק 3 – שיפועים וניקוז
מדידות מהשטחמדידת שיפוע מרפסת לכיוון הנקז
במרפסת ובחצר מרוצפת עם נקז, השיפוע חייב להוליך אל הנקז ולא אל סף הדלת. מדידה באלכסון מאמתת שהמים אכן מגיעים לנקודת הניקוז ולא נעצרים לפני הכניסה לבית.
תקן:ת״י 1555 חלק 3 – שיפועים וניקוז
חמשת מצבי השיפוע הלקויים
אלה המצבים שאנחנו מוצאים שוב ושוב בפיתוח השטח סביב בתים פרטיים:
- שיפוע הפוך. המשטח נוטה אל הקיר. הליקוי החמור ביותר, כי הוא הופך כל אירוע גשם לזרימה מרוכזת אל המבנה.
- משטח שטוח לחלוטין. אין שיפוע כלל, והמים פשוט עומדים. שלולית שנשארת לאורך תחתית הקיר שווה בהשפעתה לשיפוע הפוך, רק לאט יותר.
- שיפוע לכיוון שאין בו נקז. המים אכן מתרחקים מהקיר, אבל מצטברים בפינת חצר סגורה וחוזרים אל המבנה כשהמפלס עולה.
- דשא סינתטי או ריצוף שהונחו על מצע קיים בלי לתקן את השיפוע. אחד המקורות השכיחים לליקוי, מפני שהעבודה מתבצעת לאחר המסירה ובלי בדיקת שיפועים.
- קרקע שהוגבהה מעל מפלס האיטום. כשמוסיפים אדמה או ריצוף והמפלס עולה מעל גובה איטום היסודות, המים מגיעים לחלק בקיר שמעולם לא נועד לגעת בהם.
כך נראה פיתוח שטח שמכניס מים למבנה
שלושה ממצאים שתועדו בבדיקות של בתים פרטיים. בכל אחד מהם חסר רכיב אחד בשרשרת — שיפוע, איטום פתח או הרחקת ניקוז — ובכל אחד מהם המים מגיעים אל תחתית הקיר.
ממצאים מהשטחמעבר צנרת בקיר בגובה הקרקע ללא איטום
הצינור נדחף דרך חור שנקדח בקיר, והפער סביבו נשאר פתוח. הפתח נמצא בגובה פני הדשא — כלומר בדיוק בגובה שבו נאספים מי השטיפה ומי הגשם. זהו נתיב חדירה ישיר אל תוך הקיר, מתחת לגובה הריצוף הפנימי.
תקן:ת״י 1555 חלק 3 – שיפועים וניקוז
ממצאים מהשטחדשא צמוד לקיר ללא שיפוע מהמבנה
המשטח כולו שטוח והדשא מגיע עד לקו הקיר. אין שיפוע שמרחיק את המים מהמבנה ואין רצועת ניקוז בין הדשא לקיר, כך שכל מים שמגיעים לפינה הזאת נשארים בה ונספגים בתחתית הקיר.
תקן:ת״י 1555 חלק 3 – שיפועים וניקוז
ממצאים מהשטחמרזבים המנקזים מי גג לרגלי הקיר
שני מרזבים שמרכזים את כל מי הגג ומשחררים אותם על הריצוף שלרגלי הקיר. במקום שהמים יורחקו אל נקז, הם נשפכים בנקודה אחת ומרטיבים את תחתית הקיר בכל אירוע גשם.
תקן:ת״י 1555 חלק 3 – שיפועים וניקוז
שלושת הרכיבים שנכשלים יחד
משטח ללא שיפוע מהמבנה
ריצוף, דשא או אדמה שמונחים במפלס אחיד עד לקו הקיר, בלי נטייה שמוליכה את המים החוצה. המים נעצרים במגע עם הקיר ונשארים שם עד שהם נספגים.
מעבר צנרת פתוח בתחתית הקיר
חור שנקדח בקיר לצינור השקיה, ניקוז מזגן, חשמל או גז, והפער סביבו נשאר פתוח או נסתם במריחה. זהו פתח ישיר אל תוך חתך הקיר, בגובה שבו המים עומדים.
ניקוז שמשחרר מים לרגלי הקיר
מרזב או נקודת ניקוז שמסתיימים על הריצוף צמוד למבנה, במקום להוליך את המים לנקז מרוחק. כל מי הגג מתנקזים לנקודה אחת בדיוק ליד הקיר.
אטימת מעברי הצנרת בתחתית הקיר
זהו הליקוי הקל ביותר לתיקון והמזיק ביותר כשהוא נשאר. כל בית פרטי מלא בצנרת שחוצה את הקירות בגובה הקרקע: צינורות השקיה, ניקוז מי עיבוי של מזגנים, שרוולי חשמל ותקשורת, צנרת גז, וחיבורי ברז גינה. כל אחד מהם עובר דרך חור שנקדח בקיר — ובבתים רבים החור הזה פשוט נשאר פתוח, או נסתם בקצף פוליאוריטן שהתפורר תוך שנה.
למה דווקא הפתחים האלה כה מסוכנים? מפני שהם נמצאים בגובה הנמוך ביותר של הקיר — בדיוק בגובה שבו נאספים מי הגשם ומי שטיפת הרצפה, ולעיתים אף מתחת למפלס הריצוף הפנימי. מים שנכנסים דרכם אינם צריכים לטפס: הם זורמים פנימה בכוח הכובד, ישירות אל תוך חתך הקיר.
הפרט התקין דורש את המרכיבים האלה:
- שרוול מעבר משופע כלפי חוץ — כך שגם מים שייכנסו לשרוול יזרמו החוצה ולא פנימה.
- איטום היקפי גמיש בין הצינור לשרוול — חומר אלסטי שעומד בתנועת הצינור ובקרינת השמש, ולא טיט או קצף שמאבדים את ההיצמדות.
- הגבהת נקודת המעבר מעל פני הקרקע — כל ס״מ מעל מפלס המים העומדים הוא רווח נקי.
- אטימה של פתחים שיצאו משימוש — פתח נטוש שנשאר פעור מזיק בדיוק כמו פתח פעיל.
עיקרון האיטום זהה לזה של מעברי צנרת בגג, ומי שמכיר את הכשלים שם יזהה אותם מיד גם כאן. הרחבה מלאה על הפרט הזה מופיעה במדריך חדירת צנרת ללא שרוול.
איפה מתנקזים מי הגשם — ולאן הם באמת מגיעים
גג של בית פרטי אוסף כמות מים גדולה מאוד, וכל המרזבים מרכזים אותה למספר קטן של נקודות פליטה. מרזב שמסתיים על הריצוף לרגלי הקיר אינו פותר את הבעיה — הוא רק מעביר אותה מהגג אל הקיר, ומרכז בנקודה אחת את מה שהיה מתפזר על פני שטח גדול.
- כל מרזב מתחבר לקו ניקוז מוסדר — ולא מסתיים באוויר מעל הריצוף.
- אם אין קו ניקוז, נדרשת הרחקה בפועל — הפניית הפליטה למרחק מהמבנה, אל שטח מנוקז.
- נקזים ותעלות ניקוז נדרשים לניקיון לפני החורף — נקז חסום מעלה את מפלס המים עד לגובה תחתית הקיר, וגם שיפוע תקין אינו עוזר כשהמים אינם מתפנים.
- מי עיבוי של מזגנים מתנקזים לנקודה מוסדרת — צינור שמטפטף לרגלי הקיר מרטיב אותו כל הקיץ, כשאין גשם כלל.
פירוט נוסף על בדיקת מערכות הניקוז מופיע בעמוד ליקויי ניקוז, ועל פיתוח השטח בעמוד ליקויי פיתוח חצר.
כך נראית התוצאה מבפנים
המים שנכנסו דרך תחתית הקיר עולים בתוכו בפעולה נימית, ומופיעים בצד הפנימי בגובה של כ־50 ס״מ ולעיתים אף למעלה מזה. זהו הביטוי האופייני, ולפיו אפשר לזהות שמקור הרטיבות הוא הקרקע ולא הגג ולא נזילה פנימית. אלה הסימנים לפי סדר הופעתם:
נפיחויות והתנתקות טיח בתחתית הקיר
המים נספגים בקיר, מגיעים אל הטיח מאחור ומנתקים אותו מהמצע. הטיח מתנפח, נחבט חלול בנקישה, ובהמשך מתפורר. הגובה האופייני שאנחנו מודדים הוא כ־50 ס״מ ולעיתים יותר.
התקלפות צבע ורצועת כתמים אופקית
קו הרטיבות מסמן את הגובה שאליו עלו המים בקיר. הצבע מתקלף בשכבות, ולעיתים מופיע גם פריחת מלחים לבנה על פני השטח.
עובש שחור וטחב
לחות שאינה מתאדה מזינה עובש בתחתית הקירות, מאחורי ריהוט ובפינות. זו כבר בעיה בריאותית ולא רק בעיה של מראה.
ריח לחות מתמשך בחדר
ריח שמתעצם בחורף ואחרי שטיפת רצפה. לרוב הוא הסימן הראשון, עוד לפני שנראה משהו על הקיר.
המנגנון הפיזיקלי זהה לזה של רטיבות עלייה קפילרית, אך המקור שונה: שם המים מגיעים מהקרקע שמתחת ליסוד, וכאן הם מגיעים מהמשטח שסביב הבית. ההבחנה בין השניים חשובה, מפני שהיא קובעת אם התיקון הוא בפיתוח השטח או ביסוד עצמו.
הפגיעה במבנה ובבריאות הדיירים
רטיבות כרונית בתחתית הקירות אינה עניין אסתטי. היא פוגעת בשני מישורים בבת אחת, ושניהם מחמירים ככל שהיא נמשכת:
- פגיעה במבנה. לחות מתמשכת ממיסה מלחים בתוך הבלוק ובטיח וגורמת להתפוררותם. היא מבטלת את יעילות הבידוד התרמי של הקיר, מאיצה קורוזיה בכל רכיב מתכתי שנמצא בתוכו, ובמצבים ממושכים מגיעה גם אל זיון הבטון ואל נקודות חשמל שבקיר — וזהו כבר ליקוי בטיחות.
- פגיעה בבריאות. קיר לח הוא מצע לגידול עובש ונבגים. חשיפה מתמשכת בתוך הבית קשורה להחמרת אסתמה ואלרגיות, לגירויים בדרכי הנשימה ולשיעול מתמשך — במיוחד אצל ילדים, קשישים ובעלי רגישות נשימתית.
חשוב במיוחד: צביעה מחדש או תיקון טיח בלי לטפל במקור אינם פתרון. הם מסתירים את הממצא לעונה אחת, ובינתיים הלחות ממשיכה לפעול מאחורי הצבע החדש. הטיפול חייב להתחיל בהפסקת כניסת המים — כלומר בשיפוע, בניקוז ובאטימת הפתחים.
מה נבדק בבדק בית לבית פרטי
בדיקת היקף המבנה היא חלק קבוע בבדיקה של בית פרטי, והיא מבוססת על מדידה ולא על התרשמות:
- מדידת שיפועים בפלס דיגיטלי באורך שני מטרים — לאורך כל היקף המבנה ולא בנקודה אחת. שיפוע יכול להיות תקין בחזית ולקוי לחלוטין בצד האחורי. אורך הפלס משמעותי: פלס קצר מודד את סטיית האריח הבודד שמתחתיו במקום את שיפוע המשטח.
- בדיקת מים בפועל — שפיכת מים על המשטח ומעקב אחר כיוון הזרימה. הבדיקה הפשוטה ביותר, וההוכחה הברורה ביותר.
- סקירת כל מעברי הצנרת בהיקף — כולל פתחים נטושים, ובדיקה אם קיים שרוול ואיטום גמיש.
- מדידת לחות בתחתית הקירות מבפנים — מיפוי נקודות שמראה עד לאיזה גובה עלתה הלחות ומאיזה כיוון היא מגיעה.
- צילום תרמי — מים מקררים את המשטח בהתאדות, ולכן האזור הרטוב נראה בתרמוגרפיה גם כשהקיר עדיין יבש למראה.
- בדיקת נקישה בטיח — צליל חלול מסמן את שטח הניתוק בפועל, שכמעט תמיד גדול מהאזור שנראה פגום לעין.
- בדיקת מרזבים ותעלות ניקוז — לאן הם מתנקזים בפועל ואם הם פתוחים. במקרה הצורך גם צילום קווים לאיתור סתימה בקו הניקוז.
מה לדרוש ומה לתקן
- תיקון השיפוע לפחות למעלה אחת מהמבנה. לרוב נדרש פירוק המשטח והנחתו מחדש על מצע מתוקן. תיקון נקודתי של שורת אריחים אחת אינו מייצר שיפוע.
- רצועת ניקוז לאורך היקף הבית. תעלה או רצועת חצץ הצמודה לקיר שאוספת את המים לפני שהם נעצרים בו.
- אטימת כל מעברי הצנרת בהיקף. שרוול משופע כלפי חוץ ואיטום גמיש. עבודה קצרה שמונעת את רוב המקרים.
- הרחקת פליטת המרזבים מהמבנה. חיבור לקו ניקוז, או לכל הפחות הפניה לשטח מנוקז מרוחק.
- הנמכת מפלס הקרקע מתחת לגובה איטום היסודות. נדרש בכל מקרה שבו הוסיפו אדמה או ריצוף והמפלס עלה.
- ייבוש הקיר לפני שיקומו. טיח או צבע שמונחים על קיר רטוב יתקלפו שוב. סדר הפעולות הוא עצירת המים, ייבוש, ורק אחר כך גמר.
אחריות הקבלן על פיתוח השטח והאיטום
לפי התוספת לחוק המכר (דירות), שני סעיפים נפרדים רלוונטיים כאן. כשל באיטום המבנה — לרבות קירות — נמצא בתקופת בדק של 4 שנים ממועד המסירה, וכך גם כשל במערכות צנרת ומרזבים. ליקוי בפיתוח חצר, לרבות שקיעות במרצפות ובשבילים, נמצא בתקופת בדק של 3 שנים.
שיפוע שבוצע בכיוון הלא נכון ופתח צנרת שלא נאטם הם ליקויי ביצוע מובהקים — לא בלאי ולא תוצאה של שימוש. תיעוד שלהם בדוח בדק בית בתוך התקופה, עם מדידת השיפוע בפועל, צילום פתחי החדירה, סימוכין לתקן והמלצת תיקון, הוא הבסיס לדרישת תיקון על חשבון הקבלן. הרגע החזק ביותר לעשות זאת הוא לפני החתימה על פרוטוקול המסירה.
להרחבה: ליקויי איטום, ליקויי רטיבות, או מדריך ליקויי הבנייה המלא.
שאלות נפוצות
מה השיפוע הנדרש בקרקע ובריצוף סביב בית פרטי?
המשטח סביב המבנה צריך להיות משופע בשיפוע של מעלה אחת לפחות, בכיוון שמרחיק את המים מהמבנה — אל הדשא, אל ערוגה או אל נקז מוסדר. הדרישה נגזרת מת״י 1555 חלק 3 בעניין שיפועים וניקוז של משטחי ריצוף. שיפוע של מעלה אחת אינו נראה לעין, ולכן משטח שנראה ישר לחלוטין יכול להיות משופע אל תוך הבית — הוא נמדד בפלס דיגיטלי ובבדיקת מים.
כמה אחוזים זה שיפוע של מעלה אחת?
מעלה אחת שווה לכ־1.75 אחוז, כלומר ירידה של כ־1.75 ס״מ לכל מטר אורך. פלס דיגיטלי מציג את התוצאה באחוזים, ולכן זו ההמרה שצריך להכיר בשטח. לשם השוואה, קריאה של 0.26 אחוז פירושה ירידה של כרבע ס״מ למטר — פחות משישית מהנדרש, ובפועל המים כמעט אינם זזים. קריאה של אפס אחוז פירושה משטח שטוח לחלוטין ללא כיוון זרימה כלל.
איך מודדים שיפוע נכון סביב הבית?
בפלס דיגיטלי באורך שני מטרים, שמונח בניצב לקיר — בכיוון שבו המים אמורים לזרום. המדידה חוזרת בכל צלע של המבנה ולא בנקודה אחת, מפני שהשיפוע משתנה מצד לצד. אורך הפלס חשוב: פלס קצר מודד את סטיית האריח הבודד שמתחתיו ולא את שיפוע המשטח. את המדידה משלימים בשפיכת מים על המשטח ומעקב אחר כיוון הזרימה בפועל.
למה חייבים לאטום את פתחי הצנרת בקירות החיצוניים?
פתחי המעבר של צנרת השקיה, ניקוז מזגנים, חשמל וגז נמצאים בגובה הנמוך של הקיר, ולעיתים מתחת למפלס הריצוף הפנימי. פתח שנשאר פעור או נסתם בקצף מתפורר הוא נתיב ישיר לכניסת מים אל חתך הקיר — בעת גשם ובעת שטיפת הרצפה. הפרט התקין דורש שרוול מעבר משופע כלפי חוץ ואיטום היקפי גמיש שעומד בתנועת הצינור.
למה הרטיבות מופיעה דווקא בחלק התחתון של הקיר?
מים שהגיעו לתחתית הקיר נעים בתוכו כלפי מעלה בפעולה נימית, מפני שהבלוק, הטיח והמלט הם חומרים נקבוביים. הגובה שאליו הם מגיעים תלוי בכמות המים ובמשך החשיפה, והגובה האופייני שנמדד בשטח הוא כ־50 ס״מ ולעיתים יותר. לכן רצועת נפיחויות אופקית בתחתית הקיר מצביעה על מקור בקרקע, ולא על נזילה פנימית או על הגג.
מרזב שמסתיים על הריצוף ליד הקיר — האם זה ליקוי?
כן. מרזב מרכז את מי הגג כולו לנקודה אחת, וכשהוא משחרר אותם על הריצוף לרגלי הקיר הוא מרטיב את תחתית הקיר בכל אירוע גשם. הפתרון הוא חיבור לקו ניקוז מוסדר, ואם אין כזה — הפניית הפליטה למרחק מהמבנה, אל שטח מנוקז. כשל במערכת המרזבים נמצא בתקופת בדק של 4 שנים לפי חוק המכר (דירות).
האם נפיחויות ועובש בקיר מסוכנים לבריאות?
קיר לח הוא מצע לגידול עובש ונבגים, וחשיפה מתמשכת אליהם בתוך הבית קשורה להחמרת אסתמה ואלרגיות, לגירויים בדרכי הנשימה ולשיעול מתמשך — במיוחד אצל ילדים, קשישים ובעלי רגישות נשימתית. במקביל הלחות פוגעת גם במבנה עצמו: התפוררות טיח, אובדן יעילות הבידוד התרמי וקורוזיה ברכיבי מתכת שבקיר.
אפשר פשוט לצבוע מחדש את הקיר?
לא. צבע או טיח שמונחים על קיר שממשיך לקבל מים מתקלפים שוב תוך עונה או שתיים, והלחות ממשיכה לפעול מאחוריהם. סדר הפעולות הנכון הוא עצירת מקור המים — תיקון השיפוע, הסדרת הניקוז ואטימת פתחי הצנרת — ואחריו ייבוש הקיר, ורק בסוף עבודות הגמר.
כמה שנים הקבלן אחראי לשיפוע לקוי ולרטיבות בקירות?
כשל באיטום המבנה, לרבות קירות, נמצא בתקופת בדק של 4 שנים ממועד המסירה, וכך גם כשל במערכות צנרת ומרזבים. ליקוי בפיתוח חצר, לרבות שקיעות במרצפות ובשבילים, נמצא בתקופת בדק של 3 שנים. שיפוע שבוצע בכיוון הלא נכון ופתח צנרת שלא נאטם הם ליקויי ביצוע ולא בלאי, ולכן תיעודם בדוח בדק בית בתוך התקופה מהווה בסיס לדרישת תיקון על חשבון הקבלן.
רטיבות בתחתית הקירות בבית פרטי?
בדיקה הנדסית מודדת את השיפוע בפועל, מאתרת את פתחי החדירה ומכמתת את הלחות בקיר — כך יודעים מה בדיוק לתקן, ומי חייב לשלם.
יגאל בנסקי
מומחה בדק בית מוסמך מטעם איגוד המהנדסים | רישיון משרד העבודה: 1641507
בעל ניסיון רב שנים באיתור ליקויי בנייה, הכנת חוות דעת מקצועיות וליווי לקוחות בהליכים מול קבלנים. מספק שירותי בדק בית מקצועיים בכל הארץ.